<h1>סמ"ק מצוריך סימן צ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לישב בסוכה דכתיב (ויקרא כ"ג) בסוכת תשבו שבעת ימים. תנן התם סוכה שהיא למעלה מעשרים אמה פסולה ושאין לה שלוש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה פסולהא), ומסיק שחמתה [מרובה] מצילתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות, ומסקינן (דף ג') דסוכה דירת עראי [בעינן] ומסקינן (דף ח') דסוכה מכל מקום כשירה והיא שעשוייה לצלב). א)0וצילתה מרובה מחמתה כשירה הא כהדדי פסולה ותנן ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כהדדי כשירה לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה ואם החמה והצל שוין למטה כשירה בידוע שהצל למעלה מרובה ואם החמה והצל מלמעלה שוין פסולה שהחמה מלמטה היא מרובה על הצל אמר רב פפא (דף כ"ב) היינו דאמרו אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע, עכ"ל ר' אלפס, (פרק הישן). ב) כגון סוכת גוים וסוכת בהמה וכן כל כיוצא בהן אע"פ שלא נעשית לשם מצוה, לס"ג.
<h2>דף ג.</h2>
והלכה כבית שמאי דאמרי צריכה הסוכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו דהיינו ז' טפחים ומשהו וצריך שיהא ראשו ורובו ושולחנו בתוך הסוכה.
<h2>דף ז.</h2>
וסוכה שיש לה ב' דפנות כהלכתן עושה פס טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן ועושה לו צורת הפתח לגמור את הדופן השלישית קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ואע"פ שאין מגיעות להןא), ושתי דפנות כמו מבוי צריך לעשות דופן ארבעה ומעמידו בפחות מג' ועושה לו צורת הפתח. א) ונהגו העולם לעשות מחיצות שלימות לפי שאין הכל בקיאין בעניין זה, ומה שנהגו העולם לעשות כל הד' מחיצות מיריעות שלסדינין בלא שום ערבה אין נכון אע"פ שקושרין אותן בטוב משום דזימנין דמנתקי ולא אדעתייהו והוי ליה מחיצה שאינה עומדת ברוח ולא שמיה מחיצה והרוצה לעשות בסדינין בלא ערבה טוב שיארוג במחיצת קנים פחות פחות מג', לס"ק.
סוכה שיש לה פתחים וחלונות בעשר ניתרת בצורת הפתחא) אבל יתר מעשר צריך שיהא עומד מרובה על הפרוץ או פרוץ כעומד ולא מהני צורת הפתחב). א) אע"פ שפרוץ מרובה על העומד ובלבד שיהיו הפתחים עשויין כמו צורת הפתח דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ולא מן הצד, ומיהו לרב יוסף קשיא דאמר בפרק קמא דעירובין (דף י"א) מדברי רבינו נלמד חצר שרובה פתחים וחלונות אין ניתר בצורת הפתח לפי' זה אפילו בעשר לא מהני צורת הפתח כיון דפרוץ מרובה על העומד, ועל כן נכון לעשות ד' מחיצות גמורות שיהא עומד מרובה על הפרוץ לאפוקי נפשייהו מפלוגתא, עכ"ל ס"ק. ב) אין לחוש לתקן הסכך קודם הדפנות, עכ"ל.
<h2>דף ט:</h2>
תנו רבנן בסכת תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת אילן ולא בסוכה שבתוך הבית ומחסרון הוא"ו קדריש. פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה אבל לנאותה כשירה ויש מפרשים (תוס') מפני הנשר שלא יפלו העלין ויהיה חמתה מרובה מצילתה אבל מפני העלין שלא יפלו על שולחנו הוי כלנאותה ושריא). ונויי סוכה אין ממעטין בסוכהב). א) מתוך פ"ה משמע שגם לעניין זה פסול וכן נראה, לס"ק. ב) פי' בגבוה מעשרים להכשירה דלא מין סכך נינהו דאם היו סכך נפסלים מפני שמקבל טומאה וגם אין ממעטין לפוסלה מפני פחות מעשרה, אמר רב אשי ומן הצד ממעטין אם מיעט' משיעור ז' טפחים, עכ"ל ס"ג (סי' מ"ג).
<h2>דף י:</h2>
ומסקינן דמותר לישן בכילה בסוכה כשאין לה גג טפח אבל יש לה גג טפח אסור רק למצטערא) ואסור להסתפק מנוי סוכה עד מוצאי יום טוב האחרון של חג אך בנוי סוכה מהני תנאה אם אומר מערב יום טוב איני בודל מהן כל בין השמשות ובעצים לא מהני תנאה דעל כרחך בודל מהן בבין השמשות משום סתירת אוהלב), ואפילו נפלה אסור ליקח מן העצים כדמוכח בביצה פרק המביא (דף ל') לפר"יג). א) אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אע"ג דאית לה גג והוא שאינה גבוה עשרה טפחים והא דתנן הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו מוקי לה שמואל במיטה שגבוה עשרה, עכ"ל ס"ג. ב) אבל תנאי אחר לא מהני ואם כן נראה שאותן תנאים שאומר אני מתנה לאכול מן הפירות שיפלו אינו מועיל כלום [וגם תנאי אינו מועיל] אלא לכשיפלו אבל ליקח בעודם בסוכה לא מהני שום תנאה משום ביזוי מצוה כדפי' בתוספות פרק כירה (שבת מ"ה) ואע"ג דאיכא דדחי לה מכל מקום נכון להחמיר עכ"ל ס"ק. ג) עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן ממקומן נפלו ביום טוב אסורין באכילה ומותרין לטלטלן ממקומן נפלו בחול אסורין באכילה ומחזירין למקומן ולמה אסורין באכילה לפי שהוקצו למצוה, עכ"ל ס"ג. דין נוי סוכה צריך שלא יהיו למטה מן הסכך ארבעה טפחים דלא לתסרו משום סכך שמתחת הסכך, לשון התו'.
<h2>דף יד.</h2>
ונסרים שיש ברחבן ד' טפחים (וע"פ) [אע"פ] שאינן מקבלין טומאה פסולין לסכך בהן משום גזירה תקרה פי' גזירה שמא ישב תחת התיקרה שיאמר מה לי זה ומה לי זהא), ותקרה שאין עליה מעזיבה אלא נסרים תקועין בלבד מפקפק כל הנסרים או נוטל אחת מבנתיים ואומר השר מקוצי דווקא כשהמסכך על גביו אבל מסכך תחתיו צריך שיטול הכל שסכך פסול [פוסל] כל מה שתחתיוב), ודווקא כששניהם זה כנגד זה אבל זה בצד זה אם הסכך כשר רבה על הפסול או אפילו כמותו כשירה כרב פפא דפסקינן בעירובין (דף ט"ז) כוותיהג). א) אבל פחותין מד' מותר לסכך בהן אך מכל מקום צריך לעשות הסכך בנין ארעי שיוכלו הגשמים לרדת בסוכה כדפי' בתו' דסוכה פ"ק. ועל כן נהגו העולם לכסות הסוכה בערבה או בגמי וכיוצא בהן ולא בנסרין כלל (אבל) [אפילו] בפחותין מד' דליכא בהן משום גזירת תקרא דלמא אתי למטעי לסכך הסכך בניין קבע שלא ירדו שם הגשמים, לס"ק. ב) ולפי' השר העושה סוכתו בבית צריך להסיר כל הנסרים שקורין לט"ן כיון שהוא מסכך תחת הגג אבל אם הוא מסכך על הגג עצמו אז סגי בנוטל אחת מבנתים רק יזהר שלא יעשה סכך אחר תחת הגג דאם כן הויא סוכה תחת הסוכה, ורבינו יחיאל היה נוהג כשהיה עושה סוכתו תחת הגג היה זוקף הערבה מן הסכך עד הגג כדי לערב יחד שני הסככות להיות הכל סכך אחד, עכ"ל ס"ק. והוא שאין במקום אחד סכך פסול רוחב ג' טפחים ומיהו נראה דלא בעינן שלא יהא הסכך פסול רוחב ג' כי אם בסוכה קטנה של ז' טפחים משום דאילו בגדולה לא פסל אלא עד ד' טפחים באמצע ומן הצד ארבע אמות, עכ"ל ס"ג. ג) עירב דבר שמסככין בו לדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אע"פ שהכשר יתר על הפסול פסול פי' כגון דלא הוי צלתה מרובה מחמתה כי אם עם הפסול, הגה"ה וכגון שהפסול נראין מתוך הכשר שהוא בעין דאי אינו בעין שעירבו כ"כ שאינו נראה בטל הוא וכשר כדאמרינן חבטן ועירב כשירה כפי' ר"י (דף ט"ו) עכ"ל. העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאו בתוך הבית הדלה עליה אילנות ובדיהן וסיכך על גבה — הג"ה כך הוא בר"א הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסיכך על גבה פסולה אם היה הסיכוך מרובה מהן או שקצצן כשירה ואוקמינן כשחובטן דאי לאו הכי הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופסולה או שקצצן כשירה וצריך לנענעם שיהא נעשית לשם סוכה ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן, עכ"ל ר"א — ואחר כך קצץ אם היה הסיכוך הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהא עשויה לשם סוכה, הגה"ה ממיימון (פ"ה הי"ב) תלה מחיצה שגבוה ד' טפחים ומשהוא באמצע בפחות מג' סמוך לארץ ופחות מג' סמוך לגג הרי זו כשירה, והעושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה אם הם חזקים או שקשר אותן עד שלא תהא רוח מצויה מנידה אותם תמיד ומילא את האוירים בתבן או בקש כדי שלא תנוד אותם הרוח וקשר אותם הרי זה כשירה וכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוייה דיבשה אינה מחיצה, העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשירה ועולין לה ביום טוב בראש אילן או על גבי הגמל כשירה ואין עולין [לה] ביום טוב היה מקצת הדפנות עשויות בידי אדם ומקצת אילנות רואין כל שינטלו האילנות ויכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם עולין לה ביום טוב, עכ"ל. דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו הכוכבים הגדולים היתה מעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה, לס"ג.
<h2>דף יז.</h2>
סכך המרוחק מן הדפנות ג' טפחים פסולא), ובית שנפחת באמצע הגג וסיכך במקום הפחת וסביב סביב סמוך לכותלים יש סכך פסול שם שהוא הגג עצמוב) אם הסכך פסול פחות מד' אמות כשירה דאמרינן דופן עקומה עד ד' אמות מכל מקום אין ישינים תחת הסכך פסול ולא תחת האויר אפילו פחות מג' טפחים וסכך פסול פוסל באמצע בד' טפחיםג). א) פי' לא בגובה אלא ברחבה שהניח אויר בסכך אצל הדופן שאויר פוסל בשלושה בין באמצע בין מן הצד, לשון ס"ג. אמר אביי אויר ג' בסוכה גדולה ומעטו בין בקנים בין בשיפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשיפודין לא הוי מיעוט ובאמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע והלכתא יש לבוד דקיימא ככל הה"ג דבכל התורה כולה רב אחא ורבינא רבינא לקולא [והלכתא כוותיה], עכ"ל ר"א. תנן (דף ט"ז) המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהין מן הארץ ג' טפחים פסולה מלמטה למעלה אם גבוהין מן הארץ עשרה טפחים כשירה ואפילו אין מגיעות לסכך, עכ"ל ס"ג. ב) וכן סוכה שהיקיפוה בסכך פסול [וסכך כשר באמצע ועתה מפסיק] הסכך פסול בין הסכך הכשר והדפנות, לס"ק. ג) ואז פסל כל הסוכה ואפילו תחת הסכך הכשר והני מילי כשהסכך פסול הולך לכל אורך הסוכה מדופן אמצעי עד הפתח ובסוכה שאין לה כי אם ג' דפנות דהשתא כיון דהסכך פסול דארבע ומבדיל ומפסיק באמצע לא נשאר לכל צד כי אם ב' דפנות ואפילו יש בכל צד וצד שיעור הכשר סוכה דהיינו ו' טפחים מכל מקום פסולה כיון דליכא כי אם ב' דפנות דאנן ג' דפנות בעינן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וצורת הפתח עמו אבל אם הסכך פסול הולך מדופן דרומי לדופן צפוני אם נשאר כדי הכשר סוכה לצד דופן האמצעי כשירה שם לפנים מן הסכך פסול לצד דופן האמצעי לפי שיש שם ג' דפנות אבל לצד הפתח פסול בסוכה שאין לה אלא ג' דפנות משום דליכא כי אם חד דופן לכל צד אך אם חוזר ומתחבר הסכך של צד הפתח עם הסכך של דופן האמצעי כגון שהסכך פסול אינו לכל רוחב הסוכה אז כשירה כל הסוכה אפילו לצד הפתח אע"ג דליכא שם אלא ג' דפנות מידי דהוה אפסל היוצא מן הסוכה דנידון כסוכה רק שיהא הכשר שיעור סוכה לצד דופן האמצעי, כך פי' בתו' שנ"ץ בסוכה פ"ק אך על כל פנים תחת הסכך פסול עצמו אין אוכלים וישינים תחתיו, עכ"ל ס"ק. דף של ג' טפחים יכול להניח על הסוכה אפילו לכתחילה ומתיר להשים נסר או ספסל על הקערה בסוכה כדי להגין מן הגשם לפי שסכך פסול אינו פוסל למטה מי', תשב"ץ (סי' קמ"א).
<h2>דף כב.</h2>
סוכה המדולדלת כשירה פי' קנה עולה קנה יורדא), סוכה שאין לה גג פסולהב), וסוכה עגולה אם יש בתוכה כדי לרבע ז' טפחים על ז' טפחים כשירה אע"פ שאין [לה] זוויות. א) ובלבד שלא יהא בין העולה ובין היורד ג' טפחים, לשון ס"ג. ב) פי' כגון סוכה שהיא ראשי דפנות דבוקות זו לזו כמו צריף או שסמך ראש דופן הסוכה לכותל ואם היה לה גג אפילו טפח או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח הרי זו כשירה, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף כה.</h2>
חולי' ומשמשיהם פטורין מן הסוכה אפילו לא חש רק בראשו ובעיניו, ומצטער פטור אבל (משמשות) [משמשי'] של מצטער חייביםא), אבל חתן פטור הוא וכל שושביניוב), שלוחי מצוה פטורין מן הסוכהג), אבל חייב בסוכה, הולכי דרכים ביום פטורים [ביום] וחייבים בלילהד) הולכי דרכים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביוםה), שומר גנות ופרדסים וכן שומרי העיר פטורים בין ביום ובין בלילה וזהו סמך לעושין יינות בין הגוים שאין עושין סוכה כלל לא ביום ולא בלילה משום שצריכים לשמור היין משום ניסוך. א) ומיהו מצטער כמו מחמת סרחון וכיוצא בו מיהו נראה דווקא לישן אבל לאכול לא מדאמר (דף כ"ו) רבא שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגני חוץ לסוכה משום סירחא דגרגישתא, [פי' קרקע לבנה שהיה טחין קרקע הסוכה, לס"ג] ולא קאמר למיכל ושמא משום דאכילה אינו אלא לפי שעה, עכ"ל ס"ק. ב) וכל בני החבורה כל ימי ז' המשתה בין ביום בין בלילה משום דבעי לשמח ואין שמחה אלא בחופה במקום סעודה, לס"ג. ופריך תלמודא ולעביד חופה בסוכה אמר אביי גזירה משום יחוד ורבא אמר גזירה משום צער אמר ר' זירא אנא אכלי בסוכה וחדאי בסוכה וכל שכן דקא חזי ליבי וקמי קיימנא תרתי — פ"ה שתי מצות מצות סוכה ומצות נישואין וכגון שנשא ערב הרגל אבל בתוך הרגל קיימא לן במועד קטן (דף ח') דאין נושאים נשים במועד, עד כאן לשונו בפרק הישן במסכת סוכה (דף כ"ה). ג) בין ביום בין בלילה דתמיד הם טרודים במחשבה של מצוה. עד כאן לשונו. ד) כיון שבא למקום דירה. ה) אם הם במקום דירה ואינם הולכים.
<h2>דף כח.</h2>
נשים ועבדים וקטנים הצריכים לאמן פטורין מן הסוכהא). א) מהו קטן הצריך לאמו היינו דקרי אמא אמא כשנעור עד שבאה אליו ואז הוא פטור מן הסוכה, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף כח:</h2>
תנו רבנן כל שבעת ימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי היו לו כלים ומצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ושונה בסוכה גירסא אבל כשהוא מעיין בסברא ובשמועה מעיין חוץ לסוכה, מאני מיכלא בר ממטללתאא) ומאני משתיא במטללתא. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה וכמה עראי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה וזהו פחות מכביצה, ופירות אינן צריכים סוכהב) והרוצה להחמיר אפילו בפירות יחמירג), ואין ישינים אפילו עראי חוץ לסוכה. תנו רבנן ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך ביתו מאימתי משתסרח המקפה, פי' מקפה גריסין שאינן ממהרות להתקלקל כל כך כשאר מקפה ואם פסקו גשמים בעוד שהוא אוכל גומר סעודתו בביתוד) ואם היה ישן בסוכה וירדו גשמים עד שמצטער נכנס לבית פסקו גשמים אינו חייב ליכנס עד שיעור ויעלה עמוד השחר. א) יש מפרשים משום מיאוס כגון קערות שנמאסו לאחר אכילה, ויש מפרשים כגון אגני דלישה וקדרות וטעמא משום דכעין תדורו בעינן והני אין רגילות להיות בבית דירה אלא בבית שיש להם לבדם, ובה"ג פי' כגון קדרי ושפודי ובי תפי ובי טוי, עכ"ל בהרי"ל. ב) ודווקא פירות אבל דברים אחרים כגון דייסא ובשר ודגים וכיוצא בהן בעו סוכה כדפי' בתו' (דף כ"ז) גבי אם השלים במיני תרגימא יצא, לשון ס"ק. [ופי' ריב"א מיני תרגימא היינו בשר וכיוצא בו ולא כמו שפי' רש"י מיני תרגימא פירות, עכ"ל תשב"ץ (סי' קמ"ד)]. ג) ותבא עליו ברכה, מהר"ם נ"ע שתה יין חוץ לסוכה כי אמר אפילו למאן דאמר פירי בעי סוכה יכול לשתות יין בלא סוכה לפי ששתייה לגמרי עראי היא, תשב"ץ (הלכות סוכה סי' קמ"ד). ד) פי' רבינו יהודה בתוספות בכתובות בכתב ידו בסופו אע"ג דמותר לאכול חוץ לסוכה משום גשמים מכל מקום ליל ראשון של סוכות צריך לאכול בסוכה אפילו ירדו גשמים דהא גמר לרבנן ט"ו מט"ו דחג המצות (דף כ"ז) מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון וכו', וע"כ היינו אפילו ירדו גשמים דאי בלא ירדו גשמים מאי קאמר מכאן ואילך רשות והלא ביום טוב הראשון מיהא חובה הוא לאכול בסוכה משום יום טוב דאע"ג דבחול המועד אי בעי לא אכיל כי אם פירי מכל מקום ביום טוב צריך לאכול פת משום יום טוב דמהאי טעמא אמרינן גבי יעלה ויבא בברכת המזון ביום טוב דאם לא אמר מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל פת משום כבוד יום טוב כדפי' בתוס' (שם ד"ה אי) ואם כן אי הוה מיירי בלא גשמים מאי איריא לילה הראשון אפי' ביום עצמו דיום טוב הראשון כדפי' אלא ודאי מיירי כשירדו גשמים דהשתא היו רשות אפילו ביום טוב ראשון שהרי יכול לאכול סעודת יום טוב חוץ לסוכה א"ה קאמר לילה הראשון חובה, ועוד דומיא דמצה דהתם אי אפשר להפטר בשום ענין ממצה לילה הראשון, ומיהו בכזית פת בסוכה סגי דומיא דמצה אך צריך שיהא ודאי לילה ולא להקדים דומיא דמצה כדפירש ה"ר יעקב מאורליינ"ש פרק ערבי פסחים, עכ"ל סמ"ק.
<h2>דף לא.</h2>
סוכה גזולה ושאולה כשירהא). א) פי' גזל עצים ועשה מהם סוכה או תקף חבירו והוציאו מסוכתו אבל הגוזל סוכה העשוי בראש העגלה או כיוצא בו שאין מחוברת לקרקע והויא היא עצמה נגזלת פסולה, עכ"ל. [וגם כן פסק בא"ז (סי' ש"ב)].
<h2>דף מו.</h2>
ומברך בעשיית סוכה שהחיינוא) ואין לברך לעשות סוכה אע"ג דבירושלמי אמרינן (ברכות פ"ט ה"ג) דמברכין תלמוד שלנו חולק עליו שהוא עיקרב) (מנחות מ"ב). נכנס לישב בסוכה לאכול מברך לישב בסוכה ואחר כך זמן בשביל היום, אומר רבינו תם (תוס' ברכות י"א) שבכל שעה שנכנס לאכול מברך לישב בסוכה ואותה ברכה פוטרת שינה וטיול. בשמיני ספק שביעי בין בלילה בין ביום יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינןג). א) ומיהו רוב העולם נהגו שלא לומר שהחיינו בשעת עשייה כי סומכין על ההיא דקידוש מידי דהוה אלולב אע"ג דלא דמי ליה לגמרי, לס"ק. ב) לפי שעשייתה אינה גמר מצותה כי אם האכילה והישיבה הם גמר מצותה וראייה ממנחות פרק התכלת (דף מ"ב) שמע ההוא גברא דהוה מברך לעשות ציצית אמר מאי ציצית דקשמעינן הכא לפי שעשייתן אינה גמר מצותה היא כי אם העיטוף, וזה הכלל כל מקום שהעשייה היא גמר מצותה כגון מזוזה כשמניח בפתח צריך לברך על עשייתה וכן כולם, ורצה רבינו יעקב ב"ר שמשון לומר דדווקא בליל ראשון של סוכות יש לברך זמן לבסוף דקאי אתרווייהו איו"ט ועשיית סוכה אבל בליל ב' צריך לומר זמן קודם סוכה לפי שזמן לא קאי כי אם איום טוב, אבל אבי העזרי אומר שזה אינו שהרי בכל מקום אומר הספר י'ק'נ'ה'ז' אע"פ שאין הזמן רק בשביל קידוש ולא בשביל ההבדלה לכך יש לומר זמן אפילו לבסוף אפילו בליל ב' וכן היה נוהג מהר"ם, ולעולם מברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אפילו בחול המועד כדאיתא במסכת סוכה פרק הישן הנכנס לישב בסוכה מיד כשנכנס בה לאכול מברך לישב בסוכה אבל נכנס בה כדי לישן אינו צריך לברך לפי שאין קבע לשינה כי פעמים שאדם סבור לישן ואינו ישן, ונהגו העולם שאין מברכין לישב בסוכה עד אחר ברכת המוציא בחול ובשבת וביום טוב מברכין אותו אחר קידוש קודם ברכת המוציא, תשב"ץ (סי' ק"מ, קמ"ב, קמ"ג). דין. אמר ר' אלעזר (סוכה דף כ"ז) כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון של חג בלולב של חבירו דכתיב ולקחתם לכם משלכם כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון של חג בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים משלך וחכמים אומרים אע"פ שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו אבל יוצא אדם ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין ליישב בסוכה אחת, עכ"ל ר"א. ג) והא דאמרינן בירושלמי (סוכה פרק רביעי ה"ה) מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בביתו כדי שלא יעבור בל יוסיף ואחר כך אוכל בסוכתו מיירי בארץ ישראל שהיו מקדשין על פי הראייה והיה השמיני ודאי אבל לנו שהוא ספק צריך לאכול בה גם הלילה ואותם שמניחים הלילה טועים הם בירושלמי כדפי', עכ"ל. וזה פירש הירושלמי מי שסוכתו עריבה עליו כלומר שערב בלבו לאכל עוד בתוכה מקדש בביתו כדי שלא יעבור בל יוסיף פי' כיון דמזכיר יום שמיני עצרת בתוך קידוש אם היה מקדש בסוכה היה עובר בל יוסיף דכיון דמקדש יום השמיני אם כן עברו ימי סוכה ואם מקדש בה עובר אבל באכילה אינו עובר שאינו מזכיר היום וכן למחר יכול לברך ברכה כי אז אינו מברך היום, עד כאן לשונו. גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותם ואם אין לו מקום להוריד כליו אם הייתה קטנה מכניס לה מנורה ובגדולה מאני מיכלא להכיר פיסוליה ושכבר נגמרה מצותה ואינה יכולה לפחת בה לפוסלה מפני שהוא יום טוב, וקיימא לן כרבנן דאמרו יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחול המועד, לס"ג. דין. ואם אירע שמיני עצרת בשבת אוכל סעודה שלישית בסוכה ולעולם במוצאי סוכות הולך בסוכה ונוטל רשות ממנה ואומר יהי רצון שנזכה לשנה הבאה לישב בסוכה של ליוייתן, ומה שנוהגין לחזור החומש בליל שמחת תורה אומר מהר"ם שאין בזה משום נפקותא לפוטרו משום דבר, לשון תשב"ץ (סי' קנ"ח). הלכה כחכמים שאומרים (סוכה כ"ז) שאין לסעודת סוכה קצבה ובה"ג כתוב דכל אימת דעייל לסוכה מברך לישב כמו תפילין דרבנן דבי רב אשי דכל אימת דמשמשי מברכין, עד כאן לשונו.
